תקראו לי ר' אושר הגנב

 כתבה שפורסמה בעיתון הצופה לאחר מותו, ונכתב ע"י  שאול שיף 30 יום לאחר הסתלקותו

עברו כבר יותר מ 30 יום מאז הסתלק עמוד החסד של הדור, ר' אושר (כך כינוהו כולם. האות אלף עם שורוק) פריינד זי"ע, ובאופק לא נראה מישהו שיוכל למלא את החלל העצום שנוצר עם פטירתו.

קשה פשוט לתאר כמה המוני מסכנים נשענו עליו. החל מעניים מרודים וכלה בחולי-נפש שעסק בשיקומם. והיו החסידים הרבים, אלה שלא זזו בלי הדרכתו או הסכמתו.

שמעתי עליו סיפורים רבים "יד ראשונה" והנה שניים-שלושה מהם:

בין המסתובבים בחצרו היה גם יהודי אחד שהירבה לשלוח ידו לכיסים ולארנקים. גנב. ר' אושר דווח על מעשיו של האיש אך הוא לא נתן לסלק אותו ואיפשר לו להמשיך ולשוטט בין הבאים. ויהי היום באו לר' אושר כמה ממקורביו ובפיהם קובלנה: יש גבול לכל דבר. האיש אינו שם שום מחסום לידיו. גם ביום כיפור, ביום הקדוש, עתה, הוא נכנס לחדרים וגנב. ר' אושר ניגש אל האיש והעניק לו סטירה מצלצלת ומשך אותו לאחד מפינות הבית וכך אמר לו: "תשמע! מהיום והלאה אם יש לך בעייה ואתה רוצה לדבר אתי, אזי ישנה רק דרך אחת. אתה פונה אלי ואומר: "ר' אושר גנב רציתי לשאול אותך, רציתי להתייעץ אתך. אם לא תגיד ר' אושר גנב לא אענה לך ולא אדבר אתך." עברו כמה ימים והגנב נאלץ מסיבה כלשהי לשוחח עם ר' אושר. הוא נעמד מולו, החוויר, הסמיק ולא הצליח להוציא מפיו את המלים: ר' אושר גנב. הוא פנה לר' אושר ללא ההקדמה הזאת ור' אושר התעלם ממנו. ואז תחת לחץ הנסיבות אזר אומץ וכינה את ר' אושר כפי שהונחה על-ידו ומיד ר' אושר הקשיב לו בסבלנות רבה. הגנב לא הצליח פעם נוספת להוציא מפיו את המלים: ר' אושר גנב ונוצר נתק בינו לבין ר' אושר. התרגיל הזה גרם לכך, שהאיש החל קולט עד כמה מאוסים מעשיו וחדל לגנוב. רק בשביל האינפורמציה האיש הזה השתקם לחלוטין והוא היום בעל משפחה חסידית לתפארת וכל מעשיו ישרים.

והיה זוג המתגורר בבריטניה שסיכסוך פרץ בין הבעל והאישה. הבעל הרים קולו על אשתו לעתים קרובות עד שלא עמדה עוד בכך וביקשה להיפרד ממנו. כדי להציל את חיי המשפחה, סוכם בין הבעל והאשה לטוס לישראל ולספר לר' אושר את תולדות מערכת היחסים ביניהם. ר' אושר היה רגיש מאוד בכל מה שקשור לפירוק משפחות והוא איפשר לזוג לשטוח טענותיו ללא הגבלה של זמן. בסופה של שיחת השניים, אמר ר' אושר לבעל שהוא אוסר עליו באיסור חמור מכאן ולהבא להרים קול על האשה יהיה מה שיהיה. הבעל התחייב שאכן כך ינהג והזוג חזר לביתו בלונדון באהבה, אחווה, שלום ורעות. עברו כמה חודשים והבעל שכח את התחייבותו לר' אושר והחל צועק על אשתו כמימים ימימה. בעוד הוא צועק מצלצל הטלפון. הבעל הרים את השפופרת ומה מאוד נדהם לשמוע מעברו השני של הקו את קולו של ר' אושר. ר' אושר אמר לו רק שבע מלים: "הרי הבטחת לי שלא תצעק על אשתך". האיש ההמום התנצל ונשבע כי מכאן ולהבא ישמור על הבטחתו בהקפדה רבה.

והיה רווק שהיה מתייצב חדשים לבקרים בפני ר' אושר ומבקש ברכה למציאת זיווג מתאים. ר' אושר היה מברך אותו והרווק היה ממשיך בדרכו. ויהי היום ולרווק נמאס מהברכות והחליט לעשות מעשה. בעודו עומד ומבקש מר' אושר ברכה ור' אושר מברך לכד האיש את צווארו של ר' אושר בשתי ידיו והחל חונק אותו. "האם אתה מבטיח לי שאתחתן" שאל, ור' אושר השיב בחיוב. תגיד לי אבל מתי? "השנה" השיב ר' אושר. כך גם היה והאיש נישא באותה שנה. האיש הזה המוכר לי, משמש היום כ"בבא", כביכול מכוחו של ר' אושר ואנשים באים אליו לשמוע לעצותיו ותחזיותיו.

באחד הערבים התיישב חסיד מחסידיו של ר' אושר ממול לחדרו, ממתין להתקבל אצלו בעוד הדלת פתוחה וניתן היה להאזין לנעשה בו. ר' אושר טיפל בזוג שחייהם המשותפים עלו על שרטון והאשה עזבה את הבית. ר' אושר בקולו הרך ובתחנונים, ביקש ממנה לשוב הביתה לבעלה והיא איתנה בסירובה. וכך במשך שעות, והחסיד הממתין בחוץ מתקשה להבין הכיצד ר' אושר מקדיש שעות לזוג הזה, ועליו, החסיד, להמתין בחוץ עד בלי די. בעודה מתמידה בסירובה שאל אותה ר' אושר: כלום אכלת היום ארוחת ערב? משהשיבה בשלילה, ניגש ר' אושר למטבח והכין לאשה ארוחת ערב מכל מה שהיה בבית. בסוף הארוחה חזר ושאל אותה: האם תסכימי בכל זאת להיענות לבקשתי, והאשה שקלטה מיהו האיש היושב מולה השיבה: "כן". כשהזוג עזב את החדר, נכנס החסיד והחל "שוטף" את ר' אושר על השעות הרבות שהקדיש לזוג הזה כאשר רבים ממתינים בחוץ. ר' אושר הסביר לאיש כי מי שאינו מסוגל לעמוד בתנאי הבית יכול לחפש כתובות אחרות. "כשהשכינה הקדושה בצער על זוג העומד בפני פירוק ר"ל, יש להקדיש לו את כל הזמן הדרוש גם אם בחוץ עומדים עשרות אנשים וממתינים לי."
 

רב אושר זצק"ל שהלך לעולם שכולו טוב ב י"ג תשרי תשס"ד. השאיר אחריו חברים חסידים ודרך ללכת בה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו

rebusher-personal.jpg

במוצאי יום כיפור נפטר רב אושר- איש אלוקים תמים וקדוש.. באותה מוצאי שבת- שבת שבתון-  החשמל נפל בכל שכונת מקור ברוך כמו אות המבשר על הסתלקותו של צדיק גדול ונסתר.. זאת הייתה חוויה לא פשוטה, בתור אחת שחזרה בתשובה בעקבות פגישתה איתו כמה שנים קודם לכן , הרגשתי שמשהו אדיר קורה באותו לילה .העצב והאובדן היו גדולים אך איתם הרגשתי (אני לפחות) סוג של כוח פנימי ואמונה שהיה נראה שה' ,בזכות עבודתו של רבאושר , שותל בכל אחד ואחת מאיתנו שהיו חסידיו , ובחבריו הטובים שהלכו איתו ולמדו את דרך האמונה הפשוטה (אך הלא קלה בכלל ) בה הלך, ושעכשיו נותרו כדי לספר ולהוביל אנשים בדרכו..

הנה כמה כתבות שהתפרסמו עליו לאחר הסתלקותו :

כתבה על רב אושר זצק"ל שהתפרסמה בעיתון "קולות ב י"ג תשרי תשס"ד – נכתב ע"י יהונתן ענבר 

הרה"צ ר' אשר פריינד זצ"ל נסתלק השבוע לבית עולמו ועמו 94 שנות חסד ועבודת ה' ברמות שאינן שייכות לדור הזה… מופתים שמיימים התגלגלו סביב מפתן הבית ברחוב דון יוסף הנשיא 5 בירושלים: צדיקים התבטאו עליהם שהם כמופתי הבעל -שם-טוב. במסכת החסד שהייתה חלק מדמותו העילאית קידם כל אדם: איש הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא שבע וחיוך נסוך על פניו. לתנו הרב אלימלך ווסרמן וכמה מתלמידיו הקרובים מספרים על חיים מופלאים של תורה, יראה וגמילות חסדים..

מוצאי יום הכיפורים. ההלוויה. הכריזו על ההלוויה רק בשעת חצות, והרחובות שחורים מאדם כולם הגיעו ללוותו. וכשאומרים 'כולם ' בהקשר של ר' אשר זצ"ל, הכוונה היא ל'כולם' . אנשים שאינם נראים כדתיים כלל לצד חסידי 'תולדות אהרון' בתלבושת מלאה.

כולם הרגישו קרובים אליו,כולם. פגשתי בהלוויה מכר, חסיד חב"ד, כזה שלא היה מוכר לי כחסיד של ר' אושר והוא אף אומר לי זאת במפורד "אז מה בכל זאת אתה עושה כאן?" שאלתיהו, והוא לא ידע לענות. רק המשיך ללוות דומם את המיטה כשהוא מחריש. בסוף הוא כן פלט : "החסד מאחד את כולם, כולם וגם אני הגעתי"…

.."כולם הרגישו בנוח להיות מקורבים אליו. בצלו היו כל הבדלי הקהילתיוית נמוגים. כולם. חסידים כליטאים עמך כאדמו"רים ורבנים גדולים. כולם ניסו להיכנס. וכאן מסתבר, היה כוחו של היהודי הפשוט חזק יותר.

כל יהודי, באשר הוא, יכול היה למצוא מרגוע בביתו של ר' אושר…

להורדת הכתבה בPDF לחץ כאן