צוואה -חלק א'

בעזה"ש אנסה להביא פה את דברי צוואתו של רבאושר במלואם וכהוויתם:

"… בראשית דברי ,אודה לבורא יתברך שמו בכל לבב, על כל החסד והטובה שעשה עימדי מעודי ועד היום הזה, אשר שם חלקי בחיים ואני תפילתי לא-ל כל חי שיחנני מאוצר מתנת חינם להוסיף לי שנות חיים של אושר ואזכה לעשות בהם נחת רוח לשמו יתברך ,אמן כן יהי רצון.

לעת כזאת , אמרתי אל ליבי כי מן הראוי מאוד לצוות לביתי, למשפחתי,לחברי ולכל הקשורים עימי נפש בנפש בקשר של קיימא בל ינתק לעולם ודברי אלה יהיו להם לעדות ולמשמרת ולהוראות עולם אשר יהיו לנגד עינהם תמיד, לקיימם, לשמרם ולעשותם למען ייטב להם כל הימים, ימי העולם הזה לרבות ימי העולם הבא.

בעזרתו יתברך שמו, אסדר הדברים דבר דבור על אופניו, בכל העניינים השונים הנוגעים לצבור ולמשפחתי בכלל.

גם אביע בהם משאלות ליבי, הנובעים מעומק נפשי, משורש הליכות חיי ומעצת ה' אשר היא תקום מתוך המחשבות הטובות שאני חושב עליכם תמיד שתזכו לטוב ההוא של שלמות האהבה , היראה והדביקות בו כי אין מחסור ליראיו.

מאת ה' הייתה זאת, היר נפלאת בעיני, אשר מתוך כל היסורים שעברתי, הייתה חמלת הקב"ה עלי והעיר את רוחי ומלתו על לשוני להבין להשכיל וגם להנחיל לחברים את רעיון האמונה הפשוטה, שאינו אלא הפנימיות של תכלית עצם הבריאה כולה שעלה ברצונו הפשוט של בורא כל העולמים יתברך שמו לברוא העולם מתוך האהבה שאינה תלויה בדבר, כדי להיטיב לברואיו משום מידתו שהוא הטוב והמטיב הגמור והשלמות והוא הדבר הנכסף מצד הקדושה, שהבריאה כולה תבוא על תיקונה ויסוד תכליתה דרך גאולתן של ישראל במהרה דידן.

והנה זה קרוב לחמישים שנה שאני עומד ומסביר ומלמד אתכם יום יום השכם והערב את עיקרי ויסודות האמונה הפוטה הזאת, אשר היאירושה לנו מאבות אבותינו ונשתלשלה אלינו עד דורנו דור אחרון, דרך החכמים והצדיקים האמיתיים של כל הדורות של עם ישראל בישובם ובגלותם הארוכה באשר הם שם.

לימדתי ושיננתי את הדברים האלה לכל מבקש, אנשים נשים וטף, הלבשתי את הדברים בכל מיני לשון ומליצה כפי רוח ה' אשר נחה  עלי והאמרים אשר שם הבורא יתברך שמו בפי, כי הוא הנותן פה לאדם.

לא היה כוחי אלא בפי ונפשי בשאלתי ובבקשתי, שיחוקקו אלה הדברים על לוח לבכם ויבואו כשמן בעצמותיכם, כדי שתחיו בהם וחלקכם יהא שלם בחיים לעד ולנצח נצחים.

תכלית האדם ,שנברא בצלם אלוקים ,שימצא בעצמו מטרת חייו, היינו: להגיע להכרה שביסוד חייו מצויות סיבות שונות המחיות ומחזיקות אותו ובלעדיהם הוא אינו יכול להתקיים אפילו נשחמה אחת . ומהן הסיבת? התשובה היא שמעצם תולדתו טבעו ועובי חומרו כמעט ונבצר ממנו למצוא הסיבות, אלא על ידי ההכנעה האמיתית והמוחלטת  להודות על האמת שמתוך יסוד האין שלו, הוא לא מסוגל לעזור לעצמו ואחרי הכרתו את זה , לא יתבייש בכך כלל (ולא יתיאש ), כי כך נולד וכך גם חייו כי הבריאה נבראה במצב שח תוהו ובוהו , ככתוב: "והארץ היתה תוהו ובוהו" .

ועיקר עבודת האדם שגם הוא יגיע למצב של תוהו ובוהו של עצמו מתוך כשלונותיו שזהו כל תכליתו . ומתוך כך יכיר את בוראו וקונו שאין לו שום אחיזה בחייו ורק רצונו שלל בוראו הוא מחייהו ומנשימו בכל נשימה ונשימה ככתוב "כל הנשמה תהלל  י-ה".

ויזכה לכל זה ע"י הכנעתו מכל יסוד חייו, שלא יבקש לחפות על דרכו רבת החתחתים ולא יעלים עיניו מכשלונות חייו ולא יתבייש בהם ולא יתיאש מהם כי אם אומנם כשל כח הסבל והסכנה אורבת לו מכל עבר, לא יפחד כלל ! "כי גם שם ידך תנחני " כי נתגלתה לו האמונה אשר מפרנסתו ומחיה אותו בכל נשימה ונשימה מכח החיות של מי שאמר והיה העולם
כך יזכה דרך עבודתו להכיר את בוראו ולהתדבק בו ואז ינצל מן הגאוה הטבעית שאורבת לאדם בשעת הארת ההצלחה וגם לא יתייאש בשעת הכשלון ולא יאשים לא את עצמו ולא את זולתו מתוך הכנעה ליסוד האין שלו ולא יתלה סרחונו באחרים בעת תקלה.

האדם הנלבב, המבקש לעלות בסולם העולה בית א-ל , מכיר היטב היטב את פגמיו וחי אותם ומאחר שרבים המה, הפחד שוברו, שמא אדם מזיק הוא ובמה יינצל? ואם אדם מתחזק נגד הייאוש אז נקרע לו חלון רקיע לראות שנתבצר לו האחיזה והחיות ממקור החיים ונושם ממנו ומחייהו, מנענע אבריו ומחדד חושיו בכל נשימה ונשימה, אבל גם אז הוא נשאר בבחינת "חטאתי נגדי תמיד", אינו יכול לעזוב את יראתו פן ישכח את יסוד התוהו ובוהו של עצמו ומכאן מתחדשת אמונתו , כי "וחדשים לבקרים רבה אמונתך".

כי רק מתוך רוב כשלונותיו, ימצא האדם את יסוד חייו שהיא אמונתו בבחינת "ואמונתך בלילות" כי הוא א-ל מסתתר ורצונו הוא שנודה על האמת בלי שום בושה, אף שזה מר מאוד וטבע האדם קשה מאוד להודות על זה, וצריכים הרבה מסירות נפש לזכות לכך ואז הוא זוכה למידת האין "והחכמה מאין תימצא".

במשך שנות חיי, שהייתי קושור עם החברים, השקעתי ועמלתי רבות מזמני והקדשתי הרבה מכוחותי לאחד את החברים, שלא יהיה מחלוקת ושנאת חינם בינהם והרי האדם מלא כשלונות ולכל אחד ה' נתן לו בטבע החולשה שדרכה יכיר ויבוא לחיות עם יסוד האין שלו ולהכיר קיום הניצחיות= הסיבות שמחזיקות אותו. זו גם הסיבה שמביאה בהכרח כאבים וחילוקי דעות ביחסים עם החבר, קיימת אם כן סכנה מצד הבחירה של האדם שבמקום שהניסיונות שכל אחד עובר עם השני יקרבו אותו לתכליתו להתאזר בגבורה ולהתאפק ולהעביר על מידותיו ואם נכשל , למצוא מנפילתו את יסוד האין שלו שלא יכול לעמוד בניסיון ובכך להשלים נפשו, הוא עלול ליתן פורקן והצדקה לטבעים הרעים שהוא צריך לתקן, במיוחד כשזה מלובש בחסות של פעולות חסד וכך להצית את אש המחלוקת בינינו, או בצורה גלויה לדבר בשמי דברים שלא דיברתי ובכך להרוס את היסודות שעליהם בנויה החברותא ויד עזרה. ולכן ראיתי לנכון להעלות על הכתב את הדברים האלו.

בקשתי היא, שהניסיונות בין החברים, לא ישאו פירוד לבבות, שנאת חינם ובכך לגרום הרס לחברותא וגם לנפש של כל אחד ואחד למנוע ממנו תיקון נפשו.

חלק ב'

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “צוואה -חלק א'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s