מכתב שכתב רבאושר באדר תשל"ד

"….כשעלה במחשבתו וברצונו הפשוט לברוא האדם,חפץ הקב"ה להשרות שכינתו בתחתונים ,תחתונים דייקא,במציאות המדרגה התחתונה יותר …וצמצם לו לנברא היגיעה והעבודה למצוא תמיד אפסותו בכח הבחירה אשר חננו הבורא יתברך מאז הציווי הראשון "מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת לא תאכל".

מתוך שלמות ההטבה של הבורא ברוך הוא שהוא הטוב הגמור והמטיב השלם שאין שלימות למעלה הימנו, החפץ בטובת נבראיו להשביע להם מטובו ולהעניק למבחר הברואים סגולות עליונים, שאין השגת האדם שולטת שם, משום שאינו מסוגל להשיג מה שלמעלה מהשגתו, ואף כל אחרי עבודתו ויגיעתו תישאר לפניו מציאות שלמעלה מהשגתו כי תכלית הידיעה שלא נדע.-נשאר לו לאדם להצטמצם כל זמן אשר רוח באפו להיאבק על נטיות הטבע, ובכך הוא זוכה לחיים של דביקות והתקשרות עם בוראו שזאת כל תכליתו בעצם בריאתו.

ע"י המאבק על עצם מעצמיו ,חומרו העכור,ןמכשוליו בהעליות והירידות יזכה אולי להיות נשימה אחת של הרף עין אחד על הביטול האמת להידבק ולהיכלל בחיי החיים-וחי העולם.

בפרשת ימי מאבקו של האדם על חייו,משמש לו עוגן הצלה להינצל ממערבולת הזמן ההתפשטות ממציאות לבושו, טבעו,ובשתיים שהן אחת ימלט נפשו, הכרת ערך סכנתו התמידית והרצון ההישארות בה במשך כל ימי חייו,שהן היפך הגמור ממציאות הטבע המדמיין לו כי השלוה כפי ערך תפיסתו היא תכליתו שכל כולה מהתחבולות השנונות של יצרו.אין ניצולים מהסכנה אלא ע"י ההסכם השלם בלב עלאמיתת מציאות זו וע"י המאבק עמה ועל-ידה יגיע למציאות ההתקשרות והדביקות בבוראו.

דרכו של המאבק-דוגמת אותו רב חובל שספינתו נקלעה בין גלים סוערים של ים זועף והאניה חושבה להישבר ולצלול תהומה ורק עוז לבו ועקשנותו כי רבה להחזיק מעמד ולא להפקירה לגלים הזידונים, חותר בכל כוחו להגיע לחוף מבטחים ובכל אותן שעות של הסערה הגדולה אינו חושב רק על מציאות הסכנה ועושה הכלבמסירות נפשו שסימני יאוש לא יחדרו ללבו ועם קרש אחד מקרשי הספינה הוא מצליח להגיע לחוףו נשאר בחיים וכולם מהללים ומשבחים עוז רוחו ואומץ ליבו וכל נוסעי האניה מכירים תודה למצילם ולמושיעם.

כך גם האדם כל אחד לפי דרגתו ולפי מעשיו יכול לשמש עוגן הצלה לרבים ע"י התפשטות חלקי נפשו להאיר באור נשמתם ע"י עוצם מאבקו ורוח גבורתו לא לתת ליאוש המכרם בלבו תמיד להאבידו מן העולם יחד עם כל אלה אשר חשבו וקיוו שעל ידו יוכלו למצוא מנוחה לסערת נפשם בבקשם יחד מקור חיותם בכל אותו הזמן אשר החושך יכסה ארץ והתוהו והישימון מנת חלקם בבחינת ערטילאין ומבקשים הנתיב האמת להגיע לחוף המבטחים של האמונה הפשוטה לחיות רק את התינוקיות של כגמול עלי אמו -כגמול עלי נפשי…

כי מנגדו של האדם -שליח מעלה- עושה שליחותו באמונה ומצוי תמיד אצל האדם להכשילו בכל אשר יוכל לו במחשבה ודמיונות שוא, או בנסיבות כאב וכשלון רבתי ולאחר מכן מייאשו וסוטר לו על פניו ומחשיך לו כל עולמו עד שאינו מסוגל להשיב מלחמה שערה. כי כפי גודל רוחו של האדם כך גדול לעומתו יסוד טבעו המושכו אליו כדי שייהפך לשליטו הבלעדי כי באמונה עושה מלאכתו וכל תפקידנו שנלמד ממנו חובתנו וחובת מלחמתנו …."

"כל זמן שעדיין לא נתבררה לו לאדם היטב יסוד טבעו ושבעל כרחו הוא חי עמו כל הימים בגזירות בוראו שהעניק לו גם את הכח וכלי המלחמה בהם יוכל לו ויהפכו מאויב לאוהב אשר דווקא על ידו יגיע לנצחיותו, וכל זמן שהאדם לא ישים על לבו להאמין אמונה שלימה ואמיתית שבידו לנצח בהכריחו את הקדושה לעזרו להכות את אויבו בנפש- עדיין תוחלתו ממנו והלאה- וכי על זאת גופא הפך להיות המאבק הנורא להאמין באמונה חזקה שהנה ע"י האמונה שהיא ראש הסבל ינצח סוף סוף את המלחמה וכל הניצחון הוא שאינו מניח אף לרגע כלי מלחמתו מידו, וידיו עושות אמונה בחפצו העז להתעקש להיות מופקר ובטל לכל רצון הוראו החפץ בטובת השלימות של נבראיו וצמצם עצמו בו כדי שיהיה מוכשר לקבל שפעת אור תענוג האמיתי שלמעלה מהשגת אנוש ע"י עוצם מלחמתו של כפי השגת ידו של עד כמה שיד אדם מגעת, והרי כמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שמצד עבודתנו עובד האדפ רק במדה שנתצמצמה לו השגתו כפי ערכו, ואפילו תהיה קשה עד שנוכל לשער- והוא מקבל תמורתה אוצר יקרת סגולת עליונים סגולת עולמים של התקשרות וחיות הנצח באותה הבחינה שהקב"ה מטייל בגן עדן ואין מזדעזעים ממנו. האדם מקריב חיי שעה וזוכה בם לחיי עולם- הוא מסר חומר עכור בלה ונאבד והוא מקבל דבר שקיים לנצח ועולמי עד..

כשעולין ללכת בדרכי האמונה נתקפים ההולכים בה במאבקים ומכשולים רבים מאד בחינת "לכתך אחרי במדבר-בארץ לא זרועה" ושם הפחדים והכאבים חזקים מאד ובלתי ישוערו. וכשפוגשים שם עוד חבר אחד אשר גם לו מזדמנים כל אותם מכשולים ומוקשי דרך- הרי מה טוב ומה נעים שבתם ולכתם יחד לחזק איש את רעהו .וכל מדבר על לב חברו, והחבר הזה אינו יכול להיות אליו בבחינה של חבר שרק האהבה הבלתי תלויה שרויה בינהם, כי דרך האמונה כל טבעה היא פשוטה כלכךששום דבר אינו יכול להיות תלוי בה ואינה סובלת אפילו נימא אחת שאינה פשטות כרצונו הפשוט של הבורא.והדרך הזו הולכת ונסללת לו לאדם תוך כדי הליכתו וצעידתו בה ויוצר אותה בהליכתו והופכה להיות כבושה לרבים כמו כל אותם הדרכים שכל הצדיקים האמיתיים כבשוה לפנינו לזרעם אחריהם עד היום הזה מאבות אבותינו,אברהם יצחק ויעקוב משה רבנו וודו המלך ע"ה וכל התנאים והאמוראים שע"י מסירות נפשם והפקרותם בבחינת "בהמות הייתי עמך". ואלו הם בני אדם הערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה זכו והקימו את האומה הישראלית וקבלו התורה, שכל פרשת יסודה וגלגוליה להגיע למצב של לפני החטא ע"י עבודת האנוש ,ובמסירות נפשם לנצח את טענת ברואי מעלה "מה אנוש כי תזכרנו.." ע"י הבחינה של "ואנחנו מה" לשמש קונם, להגיע לתכלית עומק כוונת הבריאה שעלה במחשבתו יתברך לברוא העולם בדין, ואשרי מי שזוכה להגיע עם עבודתו לכך ,שאין זיכוך לכך אלא ע"י ביטול, וכל העולם כולו כדאי הוא לו אם יזכה ולו אפילו רק בנשימה אחת של הרף עין, ותזרח עליו מימלא רוחו של משיח ושעל ידו יזרח אורו של משיח הכלל להיגאל גאולת עולמים.

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “מכתב שכתב רבאושר באדר תשל"ד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s